08.07.13
יחס
ההלכה לנשים
יום טוב לכולם.
תחילה אפתח ואומר את דעתי: יחס ההלכה לנשים
הינו יחס מחפיר, גזעני, פוגע ומזעזע.
מסמך זה אינו ראוי עוד ללימוד בתקופתנו.
מה שאני כותב כאן מבוסס על ידע אישי שצברתי,
מקורות שונים, מאמרים, ספרים וכיו"ב. (מקורות בתחתית הפוסט)
רוב החברה לא מקיימת את כל מצוות ההלכה. המגזר
החרדי הינו סיפור אחר: שם מקפידים (רוב הציבור, או מיעוט גדול) לקיים את
ציוויי ההלכה.
הסיבות שבגינן רוב הציבור המסורתי-דתי לא מקפיד
על כל ציוויי ההלכה הינן שתיים: הראשונה – החברה היהודית מתאימה עצמה לרוח
הזמנים. הסיבה השנייה – עדיין אין רוב חרדי במדינה.
מהי בעצם ההלכה ?
למעשה, קודם כל הייתה התורה. עד לשושלת בית
חשמונאי, כל שושלת הכהונה הגדולה בבית המקדש, הייתה צדוקית, והצדוקים לא האמינו
בתורה שבעל פה. ניתן לומר די בבירור שהטענה לפיה ניתנו בסיני שתי תורות, היא המצאה
של היהדות הרבנית-פרושית.חשוב לזכור שתורה שבעל פה היא הקובעת את אורחות חיי המאמין היהודי האורתודוקס ולא התורה.
המשנה מכילה אוסף גדול של חוקים וציוויים, וכך
גם חלקים ניכרים מהתלמוד. חוקים וציוויים אלו הם ההלכות שעלינו לקיים ולעמוד בהן
על פי תפיסת העולם הדתית-אורתודוקסית. התלמוד, מתוך היותו על פי המסורת
"הרחבה" של המשנה, קיבל תוקף כקובע האחרון בכל עניין של הליכה אחר חוקים
וציוויים אלו, והוא גובר בכך גם על המשנה וגם על המקרא. עקרון זה תופס גם אם
התלמוד עומד בסתירה כמעט ישירה לטקסטים שקדמו לו, שנאמר "הלכה עוקרת
מקרא".
התלמוד הבבלי אינו ערוך כספר חוקים אלא ערבוב
של דיונים הלכתיים, דברי אגדה וסיפורי מעשיות, שזור וארוג במגוון רב של נושאים,כחיבור
של דיונים בנושאים שונים העובר מנושא לנושא, קופץ ומדלג מדיון משפטי לאגדה, מאגדה
למעשה שהיה, וממעשיה חוזר לדיון ההלכתי. פעמים חורץ דין ופעמים משאירו פתוח, כדרכם
של אנשים הנושאים ונותנים. אף על פי כן אפשר להתייחס אליו כאל "ספר
חוקים", למרות שאינו כתוב ככזה, והמבקש להסיק את ההלכה מן הגמרא יצטרך לעמול
רבות בתוך ים של פלפולים, אגדות וסיפורים.
במאה ה-12 ,הרמב"ם עשה סדר בברדק
בספר משנה תורה, והיה הראשון שסינן מהתלמוד את ההלכות נטו.
אחריו באו פוסקים אחרים שאיגדו את ההלכות
באופנים אחרים, ולא מעטים מהם חלקו על הרמב"ם.
במאה ה-16, קארו ניסה לאחות את ספרות
ההלכה המפוצלת בספר שולחן ערוך ועבר תיקונים למען האשכנזים על ידי הרמ"א.
אחרי כן באו עוד ספרים פה ושם, והם עברו איחוי
במאה ה-19 על ידי החפץ חיים בספר משנה ברורה.
ישנם ציבורים שמאמצים יותר ספר הלכות אחד וישנם
כאלה שמאמצים יותר ספר הלכות אחר. אך מרגע שהלכה מתקבלת בקהילה, אסור לסטות ממנה
לימין או לשמאל, שנאמר "ועשית כל אשר יורוך".
כפי שאמרתי כאשר פתחתי
פוסט זה, אצמד לנושא שהוא – יחס ההלכה לנשים.
רוב הדתיים המדברים בנושא, גם אלו שאינם מחב"תים(מחזירים
בתשובה) במקצועם, בוחרים להעלות על נס את מעט דברי הטוב ולהתעלם באופן גורף מכל
הרע והמכוער, ומקבץ ההלכות הנ"ל הוא המקום לחשוף לנשים את הצד הזה, הצד
הנוראי שכה מתאמצים להתעלם ממנו ולהסתירו.
סיפורים אישיים על רבנים המכבדים את נשותיהם אינו מן העניין ,
שכן הדבר אותו אני מבקש להדגים בפניכם הוא לא יחסו של אדם לאשתו, אל יחסם של פוסקי
ההלכה לנשים כלל.
ניתן לראות זילות רצינית באישה מעצם היותה אישה, כמו גם אמירות
שליליות על תכונות האופי של האישה.
גם האמירות החיוביות על נשים לא יפצו על ההלכות שמונעות מהן
להתקדם בחיים מעבר למטבח וחדר השינה, תחת מרותם של הגברים שבחייהן. הנשים מופלות
לרעה, פשוט וברור. וישנה צביעות רבה בנוגע לנשים:
כיצד מצטיירת הצביעות? מאוד קל להעלות על נס את "בינה
יתירה נתן הקדוש ברוך הוא באשה יותר מבאיש" (תלמוד בבלי, נידה, דף מה
ע"ב), למשל, ולהתנהג כאילו זה מפצה במשהו על הקביעות האומללות הבאות וקביעות
אחרות הדומות להן באופיין:
(1ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים" (תלמוד בבלי, סוטה, דף טז ה"א (
2) "הואיל והאנשים באים ללמוד והנשים באות לשמוע ...ישרפו
דברי תורה ואל ימסרו לנשים." (תלמוד ירושלמי, סוטה דף טז ה"א).
"3) נשים דעתן קלה עליהן" (תלמוד בבלי, שבת, דף לג
ע"א)
"4) נשים אינן בנות הוראה ואין לסמוך על דבריהן" ( מדרש
במדבר רבא י"ז, ט (
5) "אין חכמה לאשה אלא
בפלך" (תלמוד בבלי, יומא דף סו ע"א(
6) "צוו חכמים שלא ילמד אדם בתו תורה מפני שרוב הנשים אין דעתן
מכוונת להתלמד אלא הן מוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן."
(רמב"ם הלכות תלמוד תורה, פרק א', הלכה י"ג)
7) ר' אליעזר אומר: "כל המלמד את בתו תורה מלמדה תיפלות"
(בתלמוד בבלי, סוטה, דף כא ע"ב).
והסביר רש"י את
הסיבה לכך: "שמתוכה היא מבינה ערמומית ועושה דבריה בהצנע".
"הבינה היתרה" שיש באישה לא מסייעת בידה למימוש זכותה
הטבעית לקניית ידע ודעת; ובתרבות שבה לימוד הגמרא, הש"ס, הפוסקים וספרי השו"ת
הוא סוג ה"ידע" החשוב ביותר, האישה נותרת בורה בכפיה בנושאים שמשפיעים
על חייה יותר מכל. משום כך וממילא נמנעת ממנה כל משרה דתית בעלת מעמד ביהדות
האורתודוקסית, אישה יכולה להיות אשת רב, אבל לעולם לא תוכל להיות רבּה ולפסוק
הלכה, או לשמש כדיינת.
להאשים את הנשים בכך שהן לומדות ערמומיות מתוך לימודי התורה
שבע"פ, ובכך לאסור עליהן השכלה, הוא דבר נוראי בפני עצמו. מה, אותו הטקסט לא
מלמד ערמומיות גם את הגבר? או אולי ערמומיות של גבר היא דבר נסלח וערמומיות של
אישה לא?
כבר ראינו את רש"י שמצהיר שמתוך לימוד תורה לומדת האישה ערמומיות ולעשות את דבריה בהצנעה, אבל המשך דבריו של רש"י שם מסבירים שלימוד "תפלות" הוא לימוד כיצד לזנות. מי שמלמד את ביתו תורה מלמד אותה כיצד לזנות בהסתר, ולכן יש להשאיר את האישה בורה.
כבר ראינו את רש"י שמצהיר שמתוך לימוד תורה לומדת האישה ערמומיות ולעשות את דבריה בהצנעה, אבל המשך דבריו של רש"י שם מסבירים שלימוד "תפלות" הוא לימוד כיצד לזנות. מי שמלמד את ביתו תורה מלמד אותה כיצד לזנות בהסתר, ולכן יש להשאיר את האישה בורה.
שימו לב –
ר' אליעזר אומר: כל המלמד את
בתו תורה מלמדה תיפלות. תיפלות ס"ד? אלא אימא: כאילו למדה תיפלות. א"ר
אבהו: מ"ט דר"א? דכתיב: (משלי ח) 'אני חכמה שכנתי ערמה', כיון שנכנסה
חכמה באדם – נכנסה עמו ערמומית. רבי יהושע אומר: רוצה אשה וכו'. מאי קאמר?
הכי קאמר: רוצה אשה בקב ותיפלות עמו, מתשעת קבין ופרישות"
שימו לב למשפט "רוצה אשה בקב ותיפלות עמו, מתשעת קבין ופרישות". אישה מעדיפה רווח קטן, שלצידו "תיפלות", מאשר פי תשע מכך, כלצידו "פרישות". פרישות הלא היא פרישות מינית, ומכאן נלמד ש"תיפלות" הינה ההפך מכך, כלומר, מתירנות מינית. כך גם מסביר רש"י באותו המקום:
"כאילו – שמתוכה היא מבינה ערמומית ועושה דבריה בהצנע. רוצה אשה בקב ותיפלות – חפיצה ליזון במזונות מועטין ויהא תיפלותה מצוי לה בתשמיש. מ-ט' [תשעת] קבין ופרישות – לפרוש מן התיפלות, לפיכך אין טוב שתלמוד תורה".
שימו לב למשפט "רוצה אשה בקב ותיפלות עמו, מתשעת קבין ופרישות". אישה מעדיפה רווח קטן, שלצידו "תיפלות", מאשר פי תשע מכך, כלצידו "פרישות". פרישות הלא היא פרישות מינית, ומכאן נלמד ש"תיפלות" הינה ההפך מכך, כלומר, מתירנות מינית. כך גם מסביר רש"י באותו המקום:
"כאילו – שמתוכה היא מבינה ערמומית ועושה דבריה בהצנע. רוצה אשה בקב ותיפלות – חפיצה ליזון במזונות מועטין ויהא תיפלותה מצוי לה בתשמיש. מ-ט' [תשעת] קבין ופרישות – לפרוש מן התיפלות, לפיכך אין טוב שתלמוד תורה".
מקומות אחרים מפרשים את האיסור ללמד את האישה תורה כאילו שלימוד
תורה יוביל אותה לערעורי עברה. מדברי
השולחן ערוך יורה דעה סימן רמו' סעיף ו', וההסבר בסוגריים נמצא בו במקור:
אשה
שלמדה תורה יש לה שכר, אבל לא כשכר האיש, מפני שאינה מצווה ועושה. ואף על פי שיש
לה שכר, צוו חז"ל שלא ילמד אדם את בתו תורה, מפני שרוב הנשים אין דעתן מכוונת
להתלמד, ומוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן. אמרו חכמים: כל המלמד את
בתו תורה, כאילו מלמדה תיפלות (פירוש דבר עבירה). במה דברים אמורים בתורה שבעל פה;
אבל תורה שבכתב לא ילמד אותה לכתחלה, ואם מלמדה אינו כמלמדה תיפלות. הגה: ומכל
מקום חייבת האשה ללמוד דינים השייכים לאשה.
הרמב"ם
בפירוש המשניות (פ"ג מ"ג) מסביר בתורו את ה"תיפלות" באותה
המשמעות של "דברי הבאי"
"ואמרו למדה תיפלות, ענינו כאלו למדה תפלות, והוא השוא ודברי ההבל"
"ואמרו למדה תיפלות, ענינו כאלו למדה תפלות, והוא השוא ודברי ההבל"
חשוב
להדגיש שזה לא יגן על רש"י מפני ביקורת חריפה על האמירות האומללות שלו. מה גם
שהאמירה של הרמב"ם מחזירה אותנו לנקודת ההתחלה: לאסור על נשים השכלה, הוא דבר
נוראי-
כיצד זה
אותו הטקסט לא אינו טקסט של הבל גם כלפי הגבר?
וגבר שלומד תורה לא בא לידי ערעורי עברה? או לא לומד לזנות בהסתר? איך זה שהוא גבר משנה משהו?
וגבר שלומד תורה לא בא לידי ערעורי עברה? או לא לומד לזנות בהסתר? איך זה שהוא גבר משנה משהו?
"בינה יתירה נתן הקדוש ברוך הוא באשה יותר מבאיש"
לא יכול לפצות על כל הנ"ל. והדבר תקף במיוחד בתיאורים שאין בהם דבר מלבד דברי
עלבון לשם ההעלבה,בוז ולעג בלבד:
אמרו רבותינו, ארבע מידות נאמרו בנשים: גרגרניות
(=זוללות), צייתניות (=מצותתות), עצלניות וקנאניות (=קנאיות).
רבי יהודה בר' נחמיה אומר: אף אוסטטניות (=רגזניות) ודברניות. ר' לוי אומר:
אף גנביות ויוצאניות (=זונות)
מקור - מדרש בראשית רבא מ"ה.
בנוסף לכל, באו אלה והכריזו כי נשים הן גם מסריחות:
"שאלו את ר' יהושע... מפני מה האישה צריכה להתבשם ואין האיש צריך להתבשם? אמר
להם: אדם נברא מאדמה, והאדמה אינה מסרחת לעולם. ואשה נבראה מעצם. משל: אם תניח בשר
שלשה ימים בלא מלח - מיד הוא מסריח"
מקור - מדרש בראשית רבא י"ז
מקור - מדרש בראשית רבא י"ז
ואמשיך
בדוגמאות שהבאתי קודם,שהינן מדוייקות, כולל הפירוש שלהן, ללא כחל וסרק וללא
התחמקויות ונסיון לייפות את הכתוב:
1)
אין ללמד תורה את בתך כי רוב הנשים אינם נכונות ללמוד ומפרשות את התורה כפי
רצונן (ספר
המדע -- הלכות תלמוד תורה -- פרק א -- פסוק/ים טז). ציוו חכמים שלא ילמד אדם את
בתו תורה: מפני שרוב הנשים, אין דעתן מכוונת להתלמד, והן מוציאין דברי תורה לדברי
הבאי, לפי ענייות דעתן.
ציטוט הפסוק
- אישה שלמדה תורה, יש לה שכר; אבל אינו כשכר האיש,
מפני שלא נצטווית, וכל העושה דבר שאינו מצווה עליו, אין שכרו כשכר המצווה שעשה אלא
פחות ממנו. ואף על פי שיש לה שכר, ציוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו
תורה: מפני שרוב הנשים, אין דעתן מכוונת להתלמד, והן מוציאין דברי תורה
לדברי הבאי, לפי ענייות דעתן.
2) האישה היא רכוש
שנקנה במטבע כסף, בשטר או ביחסי מין. (ספר נשים -- הלכות אישות -- פרק א --
פסוק/ים ב). וליקוחין אלו, מצות עשה של תורה הם. ובאחד משלושה דברים האישה
נקנית--בכסף, או בשטר, או בביאה; ושלושתן, מן התורה.
ציטוט הפסוק - וליקוחין אלו, מצות עשה של תורה הם.
ובאחד משלושה דברים האישה נקנית--בכסף, או בשטר, או בביאה; ושלושתן, מן
התורה. וליקוחין אלו, הן הנקראין קידושין או אירוסין, בכל מקום; ואישה
שנקנית באחד משלושה דברים אלו, היא הנקראת מקודשת או מאורסת.
3)
אישה מתקדשת ע"י יחסי מין כאשר ישנם עדים לכך שהגבר בעל אותה. הבעילה יכולה
להיות ע"י יחסי מין ואגינאליים או אנאליים. (ספר נשים -- הלכות אישות -- פרק
ג -- פסוק/ים ד). ואם קידש בביאה--אומר לה, הרי את מקודשת לי, או הרי את מאורסת
לי, וכל כיוצא בזה, או הרי את לי לאישה, בבעילה זו; ומתייחד עימה, בפני עדים;
ובועלה...ובין שבא עליה כדרכה {יחסי מין ואגינאלים}, בין שבא עליה שלא כדרכה {יחסי
מין אנאליים} --הרי זו מקודשת.
ציטוט הפסוק - ואם קידש בביאה--אומר לה, הרי את מקודשת לי,
או הרי את מאורסת לי, וכל כיוצא בזה, או הרי את לי לאישה, בבעילה זו; ומתייחד
עימה, בפני עדים; ובועלה. והמקדש בביאה, דעתו על גמר ביאה; וכשיגמור ביאתו,
תהיה מקודשת. ובין שבא עליה כדרכה, בין שבא עליה שלא כדרכה--הרי זו מקודשת.
4) נשים מתאוות לבגדים.
(ספר נשים -- הלכות אישות -- פרק ז -- פסוק/ים כד). אמר לה, הרי את מקודשת לי
בבגדים אלו שהן שווין חמישים דינר, והיו של משי וכיוצא בהן שהאישה מתאווה להן--אם
היו שווין חמישים, הרי זו מקודשת משעת לקיחה...
ציטוט הפסוק - אמר לה, הרי את מקודשת לי בבגדים אלו שהן
שווין חמישים דינר, והיו של משי וכיוצא בהן שהאישה מתאווה להן--אם היו שווין
חמישים, הרי זו מקודשת משעת לקיחה, ואינן צריכין שומה בשוק ואחר כך תהיה מקודשת,
כדי שתסמוך דעתה; אלא הואיל והן שווין כשאמר לה, הרי זו מקודשת משעה ראשונה.
ואם אינן שווין, אינה מקודשת.
5) אישה צריכה להיות בבית. צריך לגנות אישה שיוצאת יותר
מפעמיים בחודש מביתה. (ספר נשים - הלכות אישות -- פרק יג -- פסוק/ים יד)
...גנאי
הוא לאישה שתהא יוצאה תמיד, פעם בחוץ פעם ברחובות; ויש לבעל למנוע אשתו מזה, ולא
יניחה לצאת אלא כמו פעם אחת בחודש או פעמיים בחודש, כפי הצורך...
ציטוט
הפסוק - אבל גנאי הוא לאישה שתהא יוצאה תמיד, פעם
בחוץ פעם ברחובות; ויש לבעל למנוע אשתו מזה, ולא יניחה לצאת אלא כמו פעם אחת בחודש
או פעמיים בחודש, כפי הצורך: שאין יופי לאישה אלא לישב בזווית ביתה, שכך
כתוב "כל כבודה בת מלך, פנימה"
6) האישה מצווה
שבעלה יהיה כמו שר או מלך והיא חייבת לעשות ככול העולה על רוחו.( ספר נשים - הלכות
אישות -- פרק טז -- פסוק/ים כ). וכן ציוו חכמים על האישה שתהיה מכבדת את בעלה
ביותר מדיי, ויהיה לו עליה מורא, ותעשה כל מעשיה על פיו, ויהיה בעיניה כמו שר או
מלך: מהלכת בתאוות ליבו, ומרחקת כל שישנא...
ציטוט הפסוק- וכן ציוו חכמים על האישה שתהיה מכבדת את
בעלה ביותר מדיי, ויהיה לו עליה מורא, ותעשה כל מעשיה על פיו, ויהיה בעיניה כמו שר
או מלך: מהלכת בתאוות ליבו, ומרחקת כל שישנא. וזה הוא דרך כל בנות
ישראל ובני ישראל הקדושים, הטהורים בזיווגן; ובדרכים אלו, יהיה יישובן נאה ומשובח.
7)
אדם שגירש את אשתו אך הוא גם בעל
חוב, עליו לסגור את החוב לבעל החוב לפני מתן הכתובה לאישה. מדוע? כי לאישה לא חסר
דבר וכל מה שהיא רוצה זה להיות נשואה. (ספר נשים -- הלכות אישות -- פרק יז -- פסוק/ים ד).
מי
שגירש את אשתו, ועליו שטר חוב, ובא בעל חוב והאישה לגבות, והיו לו מעות וקרקע כדי
החוב והכתובה--בעל חוב נוטל המעות, והאישה גובה כתובתה מן הקרקע. ואם אין לו אלא
קרקע שאין בה כדי להגבות שניהם, ולא היה בה דין קדימה--נותנין אותה לבעל חוב; ואם
נשאר לאישה כלום, תיטול, ואם לאו, תידחה מפני בעל חוב: שהרי בעל חוב הפסיד והוציא
מעותיו, והאישה לא חסרה דבר--שיותר מה שהאיש רוצה לישא, אישה רוצה להינשא.
ציטוט הפסוק - מי
שגירש את אשתו, ועליו שטר חוב, ובא בעל חוב והאישה לגבות, והיו לו מעות וקרקע כדי
החוב והכתובה--בעל חוב נוטל המעות, והאישה גובה כתובתה מן הקרקע. ואם אין לו
אלא קרקע שאין בה כדי להגבות שניהם, ולא היה בה דין קדימה - -נותנין אותה לבעל
חוב; ואם נשאר לאישה כלום, תיטול, ואם לאו, תידחה מפני בעל חוב: שהרי בעל
חוב הפסיד והוציא מעותיו, והאישה לא חסרה דבר--שיותר מה שהאיש רוצה לישא, אישה
רוצה להינשא.
8) מכים בשוט
אישה שאינה רוצה למלא את המלאכות שבהן היא מצווה. (ספר נשים -- הלכות אישות --
פרק כא -- פסוק/ים י). כל אישה שתימנע מלעשות מלאכה מן המלאכות שהיא חייבת
לעשותן--כופין אותה ועושה, ואפילו בשוט.
ציטוט הפסוק - כל אישה שתימנע מלעשות מלאכה מן המלאכות
שהיא חייבת לעשותן--כופין אותה ועושה, ואפילו בשוט. טען הוא שאינה עושה,
והיא אומרת שאיני נמנעת מלעשות--מושיבין אישה ביניהן או שכנים; ודבר זה, כמו שיראה
הדיין שאפשר בדבר.
9)
אישה שיצאה בראש גלוי, קיימה יחסי מין עם בעלה בזמן נידה, האכילה את בעלה
בדברים אסורים - עברה על הדת. (ספר נשים -- הלכות אישות -- פרק כד -- פסוק/ים
ט). ואלו הן הדברים שאם עשת אחד מהן עברה על דת משה--יוצאה בשוק ושיער ראשה
גלוי...ששימשה מיטתה והיא נידה...שהאכילה את בעלה דברים אסורים, ואין צריך לומר
כגון שקצים ונבילות, אלא דברים שאינן מעושרין.
ציטוט הפסוק - ואלו
הן הדברים שאם עשת אחד מהן עברה על דת משה--יוצאה בשוק ושיער ראשה גלוי, או שנודרת
או נשבעת ואינה מקיימת, או ששימשה מיטתה והיא נידה, או שאינה קוצה לה חלה; או
שהאכילה את בעלה דברים אסורים, ואין צריך לומר כגון שקצים ונבילות, אלא דברים
שאינן מעושרין.
10(כל
אישה ישראלית שנבעלה למי שהיא אסורה עליו - זונה. כמו כן המשוחררת מעבדות וגיורת
אפילו
אם הן קטנות מגיל שלוש - הן זונות ואסורות לכהונה. (ספר קדושה -- הלכות איסורי ביאה –
פרק יח -- פסוק/ים ג).
אבל הנבעלת לאחד מאיסורי לאוין השווין
בכול, ואינן מיוחדין בכוהנים, או מאיסורי
עשה, ואין צריך לומר למי שהיא אסורה לו משום ערווה, או לגוי ועבד הואיל
והיא אסורה להינשא לו--הרי זו זונה. [ג] וכן הגיורת
והמשוחררת--אפילו נתגיירה ונשתחררה פחותה מבת שלוש שנים--הואיל ואינה בת ישראל,
הרי זו זונה ואסורה לכוהן.
ציטוט
הפסוק - אבל הנבעלת לאחד מאיסורי לאוין השווין בכול,
ואינן מיוחדין בכוהנים, או מאיסורי עשה, ואין צריך לומר למי שהיא אסורה לו משום ערווה, או לגוי ועבד הואיל
והיא אסורה להינשא לו--הרי זו זונה. [ג]
וכן הגיורת והמשוחררת--אפילו נתגיירה ונשתחררה פחותה מבת שלוש שנים--הואיל ואינה
בת ישראל, הרי זו זונה ואסורה לכוהן.
לסיכום -
הדוגמאות
הינן על קצה המזלג. ישנן עוד עשרות דוגמאות.אולם המסקנה
הבלתי נמנעת היא כי היחס לאישה בהלכה האורתודוקסית הינו מחפיר, גזעני ומזעזע.
ברור
לי כי רוב החברה אינה פועלת לפי צווי ההלכה משני הסיבות שציינתי בתחילה – הראשונה
– החברה מתקדמת עם הזמן ומתאימה עצמה לרוח התקופה. השנייה – אין עדיין רוב חרדי
במדינה.
אם
כך – אם רוב הציבור לא פועל לפי ציווי ההלכה, מדוע
להמשיך וללמד מסמך מזעזע, שובינסטי וגזעני כזה? מדוע לשבת וללמוד אותו ימים
כלילות?
מקומו
של מסמך גזעני זה הינו במוזיאון (אני משתמש בשפה עדינה על מנת לא לפגוע ברגשות
הקוראים הדתיים).
דבר
אחרון – מופנה בעיקר לנשים שקוראות פוסט זה:
הבאתי
ציטוטים מדוייקים ואת הפירוש ההלכתי שלהם. ברור לי כי זה יעורר אי אמון, התנגדות
וכיוצא בזה.
לנשים
אלה אומר – אל
תסמכו עליי ; אל
תאמינו לי
; אולם, וזה
חשוב מאוד
– אל תאמינו לאף
אחד/אחת מהקבוצה
כאן
או מחברים או משפחה (אלא אם יש לכן רב במשפחה)
שינסה/תנסה לשכנע אתכן כי הדברים מסולפים, אינם מדוייקים והוצאו מהקשרם.
עצתי
לכן – אם אתן רוצות לדעת את האמת, ואך ורק את האמת היא - פנו
לרב שלכן במקום מגוריכן, או שילחו שאלה או שאלות לאחד האתרים הרבים ברשת העוסקים בדת (יש רבים כאלה) ,את הציטוטים שהבאתי את המקורות ואת הפירוש המוצג כאן.
מובטח
לכן כי הם יגידו כי מה שכתבתי כאן נכון. ברור לי גם שרבים יאמרו: זה היה בעבר אולם
כרגע אין אנו יכולים לקיים את כל המצוות מכיוון שאנו לא חיים במדינת הלכה וכיוצא
בזה. אבל
– אנא מכן - תתעקשו
– תשאלו שוב: אם היתה קיימת מדינת הלכה, האם הרבנים היו
פועלים לפי ציוויים אלה.(שאלו את זה בנחישות, ללא מורא). אני סמוך ובטוח כי התשובה
שתקבלו הינה – כן.
בברכה,
סער
מקורות
– ספר המדע – הלכות תורה ; ספר נשים – הלכות אישות ; ספר
קדושה – הלכות איסורי ביאה ; תלמוד בבלי ;
מדרש במדבר ; רמב"ם - הלכות תלמוד תורה
; שולחן ערוך ; רמב"ם פירוש משניות ; מדרש בראשית ; רש"י ;
אתר חופש ; אתר דעת אמת ; תודה
אישית לידידי ליאור הלפרין
