יום שבת, 7 במאי 2016

תקציר "ראשית ישראל", מאת: פרופ' ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן, תל-אביב: אוניברסיטת תל-אביב, ההוצאה לאור, תשס"ג 2003.

להלן קישור לתקציר המקורי


 דברי הקדמה של דעת-אמת לממצאים:
הניגש לחקור את "כתבי הקודשכבר הניח במעשה זה שהוא מתיחס ליצירה זו כיצירה אנושיתוכי מה יש לאדם לחקור "כתבי קודששכולם דברי אלהים חיים ומי יהין או יכשל בחטא היוהרה להתימר "לחקוראת  הנשגב משכל האדםהתאולוגים המתיחסים למקרא"ככתבי הקודשביטאו זאת היטב וכתבו:
"התורה קדמה לבריאת העולם ואין צריך לומר ללידתו של משה רבינו כמו שבא לנו בקבלה שהיתה כתובה באש שחורה על גבי אש לבנההנה משה כסופר המעתיק מספר קדמון וכותב" (הקדמת הרמב"ן לבראשית).
וכן: "מה לשכל האנושי להבין בתורת ה'" (הקדמת קצות החושן).
טקסט "קדושאינו ניתן לבחינה אנושית (חוליןוכל הבא לבחון ולבדוק את הטקסט בהיבט חוליןכלומר לשאוב ממנו ארועים היסטוריים או תרבותיים ללא הקשר אל עבודת האלהיםהרי שהפך את "כתבי הקודשליצירת חוליןעצם הנסיון להתחקות אחר זמן כתיבת התורה מעיד הוא כדבר פשוט וברור כהנחת עבודה שספר התורה נכתב בידי אדם בשר ודם המעורה בחברהבתרבות ובאמונות של תקופתוחוקרי המקראעוקבים אחרי שינויי הלשוןהסתירות הפנימיות והתאמת הארועים ההסטורייםלכתוב במקראאלו נעשים בכלים תבוניים ובשיטה מחקרית המקובלת במיתודה האקדמיתכך גם ישנם ארכיאולוגים שחופרים ונוברים אחר כל פיסת מידע אחר הארועים הכתובים במקרא באם תואמים הם את הממצאים  על פי המתודה המדעית ואם לאלצורך ההמחשה נביא דוגמה מה בין אנשי האמונה שהתורה נכתבה מפי הגבורה לבין אנשי המחקרהפסוק העוסק בנושא מיקומו של גן עדן אומר כך: "וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל הוּא הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת" (בראשית פרק ב; 14) חוקר הרוצה לקבוע את תיארוכו של כתיבת הטקסט יבדוק ראשית את התקופה האשורית כהנחה ברורה שהטקסט נכתב לאחר קיומה של אשוראנשי האמונה אף שיודו לממצאים ויאמרו שאשור לא היתה בתקופת משה רבנו (הזמן שנכתבה התורה על פי אמונתםיחזיקו  באמונתם אשר לא תתערער וישיבו כפי שהשיבו בתלמוד שמשה כתב זאת על שם העתיד(כתובות יב ע"ב).
כלומרלאדם המאמין הארועים "ההסטורייםוסיפורי המקרא אין בהם תועלת ואף נראים מיותריםספר המקרא כטקסט קדוש אינו אלא תביעתו של האלהים מהאדם לקיים ולשמור את מצוותיו וכל מה שאינו תורם לתביעה זו הוא מעורר תמיהההרמב"ם בספרו 'מורה נבוכים'טרח להסביר את סיפורי המקרא ואת הארועים "ההסטורייםלבל יראו כחסרי תועלת לקיום המצוות וכך כתב: "דע כי כל ספור שתמצאהו כתוב בתורה הוא לתועלת הכרחית בתורהאם לאמת דעת שהוא פינה מפינות התורהאו לתקון מעשה מן המעשיםעד שלא יהיה בין בני אדם עול וחמס" (חלק שלישי פרק נוכדי להסביר את סיבת פירוט התורה במסעות בני ישראל מיציאת מצרים עד כניסתם לארץ שלכאורה אין בהם תועלת לקיום המצוות כתב: " וכאשר ידע השם יתעלה שאפשר לפקפק באלו המופתים בעתידכמו שמפקפקין בשאר הספורים…ומפני זה הסיר המחשבות ההם כולםוחיזק עניני אלו המופתים כולם בבאור המסעות ההם" (שם).כלומר כל סיפור מסע בני ישראל עם פירוט החנייה והיציאה באו לחזק את האמונה שאכן זה סיפור אמיתי ממשיסביר להניח שהרמב"םמגדולי ההוגים היהודיםהיה מודע לכשל הלוגי הפנימי בטענתוהרי מי שמאמין שטקסט התורה הוא אלוהי לא יפקפק בכתוב אף בלי פרוט מסעי בני ישראל במדברומי שסובר שזה טקסט אנושי פירוט המסעות לא ישכנעו שזה אלוהי,הרי גם סיפור עם פירוט מקומות אפשר לבדותלכן נראה שדעת הרמב"ם היא שצריך להאמין בסיפור מסעי בני ישראל כסיפור ממשי ולא אלגורי לא שבאמת כך היה אלא שצריך להאמין שכך היהמפני שתפיסה זו מחזקת את אמונת המאמיןתפיסה זו אימץ אחד העםאם כי בהיבט הלאומי ולא הדתי: "מציאותו של משה זה אינה מוטלת בספק אצליכך גם מהותו ברורה לי ואינה עלולה להשתנות על ידי שום "מציאה ארכיאולוגית" (אחד העםמאמר"משה", מתוך: "על פרשת דרכיםעמרכ). כלומר הממצאים הארכיאולוגים אינם מעלים ואינם מורידים לא למאמין בקדושתו של המקרא ולא לא מזדהה בלאומיותו של המקרא.
לאדם החילוני אין רלוונטיות לצוויים ולסיפורים במקרא המפרטים את תביעתו של האלהים לקיום מצוות ולעבודת האלהיםכל התעסקותם בטקסט המקראי הינו מטעמים לאומיים ותרבותיים ומסקרנות אינטלקטואלית כמו חקר/אימות המקרא עם ההסטוריההחוקרים המצדדים באמיתות ההסטורית של האבותקרי בקיומם הממשי של אברהם יצחק ויעקב ואלו המכחישיםאלה גם אלה אינם מקבלים את סיפור "עקדת יצחק", את ההבטחה של אלהים לאברהם "וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן" (בראשית יז; 8),. ולא את ההתגלות האלהית במעמד הר סיני…אף על פי שכל אלה הם הם המסרים העיקריים של המקרא.
על פי גישה זו נוקט ספרם של ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן "ראשית ישראל". גישה מדעית שהציר המרכזי שלה הוא הממצאים הארכיאולוגים.
מסקנתםלאור הממצאיםשספר המקרא נכתב במאה השביעית לפני הספירה מסיבה פשוטהפרוט ארועים הסטוריים במקרא המיוחסים למאות השמינית והשביעית תואמים את הממצאים הארכיאולוגייםואילו  הארועים הקודמים למאות אלו אינם תואמים ובחלקם אף סותרים ממצאים אלונביא ציטוטים נבחרים מהספר המתמקדים בממצאים הארכיאולוגים הסותרים את סיפורי המקרא עד המאות השמינית והשביעית ואת אלו המאששים את פירוט הארועים במקרא של המאות השמינית והשביעיתבתוספת הערות הבהרה של דעת-אמת.

סיפור האבות


 על פי החישוב המקראי סיפור האבות 'מתוארךלשנים 2100 לפני הספירהזאת על פי הכרונולוגיה של ההיסטוריוניםעל פי המסורת הרבנית לידתו של אברהם היא ב – 1810 לפני הספירההסיבות העקריות לפער זה נובע מתיארוך שלטון פרס בשנת 538 לפנה"ס ושהיית בני ישראל במצרים 400 שנה כדעת ההסטוריונים.  לפי  המסורת שלטון פרס היה בשנת 368לפנה"ס שהות בני ישראל במצרים 210 שנה בלבד. (עיין בטבלה הנמצאת במאמר "מגילת אסתר רומן היסטורי").
אמיתות סיפור האבות שנוי במחלוקת  בין הארכיאולוגיםוכאן המקום להביע תמיהה במחלוקת מוזרה זוהכל מודים שכתיבת התורה נעשתה במאוחר לתקופת האבות (בזמן לכתם של בני ישראל במדבר לאחר יציאתם ממצרים). כלומר כל ספר בראשית היא כתיבה אנכרוניסטית אליבא דכולי עלמאכאילו נחלקו "מה מידת האנכרוניזים של ספר בראשיתהאם מספר מועט של מאות שנים או מספר רב של מאות שניםוהרי כל החוקרים מודים שאין לסמוך על עובדות היסטוריות המסופרות בספר שנכתב לאחר מאות בשנים מזמן הארועים אלא אם כן יש עדויות לכךרצוני לומר לתומכי אמיתות סיפור המקרא בהיבטו "ההיסטורילא צריך להפריע שסיפור האבות הוא סיפור אגדהבדיוק  כפי שהם מתיחסים לסיפור בריאת האדם סיפור נח והמבוללכן נראה שעקשנותם (הרי אי אפשר למצוא ממצא ארכיאולוגי"לעקדת יצחק") של תומכי אמיתות סיפור האבות נובעת יותר מטעמים תאולוגיים יותר מאשר מחקרייםאף על פי כן נביא את ראיותיהם של פינקלשטיין וסילברמן שסיפור האבות סופר אף לאחר יציאת מצרים במאות שנים :

גמלים – "וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ וַיְהִי לוֹ צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים" (בראשית יב;16).

"כיוםהודות למחקר הארכיאולוגיאנו יודעים כי גמלים לא בוייתו לשימוש כבהמות משא לפני שלהי האלף השניוכי השימוש בהם בתפקיד זה לא נפוץ במזרח  הקדום אלא באלף הראשון לפני הספירה" (עמ' 54).


סחורות – "וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה" (בראשיתלז ; 25).

"שיירת הגמלים שנשאה "נכאת וצרי ולטבסיפור יוסף חושפת בקיאות ברורה  במוצרים העיקריים של הסחר עם חצי האי ערבסחר ששיגשג בפיקוחה של האימפריה האשורית במאות השמינית והשביעית לפני הספירה" (עמ' 54)

נינוה - "מִן הָאָרֶץ הַהִוא יָצָא אַשּׁוּר וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה וְאֶת רְחֹבֹת עִיר וְאֶת כָּלַח" (בראשית י;11)
נינוה נהפכה  בירת  האימפריה האשורית במאה השביעית לפנה"ס (עמ'59).

פלשתים וגרר  - "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה" (בראשית כו, 1).
הפלשתים קבוצת מהגרים מן הים האגאי או מן האגן  המזרחי של הים התיכוןלא ייסדו את יישוביהם לאורך מישור החוף של כנען אלא בזמן כלשהו במאה השתים עשרה לפני הספירה.עריהם  שיגשגו במאות האחת עשרה והעשיריתוהמשיכו לחלוש על האזור גם בתקופה האשורית…את גרר יש לזהות בתל הרורמצפון מערב לבאר שבע…בתקופת הברזל ה -  1 (900 – 1150 )  -לא היה זה אלא כפר קטן וחסר כל חשיבותאבל בשלהי המאה השמינית ובמאה השביעית לפני הספירההפך המקום למאחז אשורי חזק ומבוצר היטבציון טופוגראפי וצבאי מובן מאליו" (עמ' 54).

אדום – "וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (בראשית לו; 31 )

"אדום מופיעה בתעודות הקדומות כישות נבדלת רק אחרי כיבוש האזור בידי אשורוהיא לא הפכה ליריבה רצינית לממלכת יהודה אלא עם התחזקותו של הסחר עם חצי האי ערב תחת חסותה של אשורגם הראיות הארכיאולוגיות ברורותאפשר שגל ההתישבות  רחב ההיקף הראשון באדוםשלווה ביסודם של מצודות ויישובים גדוליםהחל אומנם בשלהי המאה השמינית לפני הספירהאבל לשיאו הגיע רק במאה השביעית ובתחילת המאה השישית לפני הספירהלפני כן היה האזור מיושב בדלילות" (עמ' 57).
יש להוסיף שהמילים "לפני מלך מלך לבני ישראלמורים שנכתבו לאחר קיום המלוכה של שאול המלך הראשון שהומלך על בני ישראל.

מקומות ישוב של ישמעאל ובניו ״בְּכֹר יִשְׁמָעֵאל נְבָיֹת וְקֵדָר וְאַדְבְּאֵל וּמִבְשָׂם ,וּמִשְׁמָע וְדוּמָה וּמַשָּׂא ,חֲדַד וְתֵימָא יְטוּר נָפִישׁ וָקֵדְמָה" (בראשית כה; 13 – 15).

קדר – "קבוצה שמופיעה לראשונה בתעודות האשוריות משלהי המאה השמינית לפני הספירה,ונזכרת לעיתים תכופות במהלך שלטונו של המלך האשורי אשורבניפלבמאה השביעית לפני הספירה"(עמ' 57).

נביות ואדבאל -  "אדבאל ונביות מיצגים קבוצות מצפון  חצי האי ערבהנזכרות גם הן לראשונה בכתובות אשוריות משלהי המאה השמינית ומן המאה השביעית  לפני הספירה"(עמ' 58).

תימא -  אחד משני מרכזים העירוניים העקריים בצפון חצי האי ערבהחל בשנת 600 לפני הספירה בקירוב ובמהלך המאה החמישית לפסה"נ" (עמ' 58).

יציאת מצרים:
יציאת מצרים 1440 לפנה"ס על פי חישוב אחורה של 480 שנה לפני מלוכת שלמה  כמוזכר במקרא: "וַיְהִי בִשְׁמוֹנִים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית בְּחֹדֶשׁ זִו הוּא הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לִמְלֹךְ שְׁלֹמֹה עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּבֶן הַבַּיִת לה' " (מלכים או; 1)  (עמ' 71)כפי שציינו לעיל לפי המסורת ב - 1310 לפנה"ס.

סיפור יציאת מצרים הוא מוטיב מרכזי במקרא להתגבשות עם ישראלכפי שנכתב בתחילת המאמריש צורך בהתעלמות גמורה מהתפיסות "התאולוגיותכי  הן אינן עוסקות במחקר אלא באמונהלכן כל מעשה הניסיםהתגלות האלהים ומתן תורה אינם קשורים לתחום המחקר אף שמבחינה תאולוגית הם העיקר וסיפור הרקע הוא משני לחלוטיןחוקר הבא לחקור את המקרא כספר היסטוריה צריך להתיחס אליו כאל כל ספר היסטוריה אחר (תוקדידסהרודוטוס וכיוצא באלושחלקם עלולים להיות מתובלים בדמיוןאגדה ומיתוסים וחלקם (יתכןתואמים את העובדותיתירה מכך ספר המקרא באופן ברור הינו בעיקרו ספר תאולוגי והארועים ההסטוריים המסופרים הינם אמצעי וכלי עזר למסקנות אמוניותלכן נתון הוא לחשד רב יותר לבדיית העובדות כשרות לאמונההחוקריםלמעשהבודקים האם יש ממצאים כל שהם התומכים בסיפור יציאת מצרים או שמא כולו בדיה או אגדה תלושה מהמציאותאפשר לשאול כךהאם מיתוס סיפורי המקרא על יציאת מצרים מבוסס על ארוע מסוים או שמא "הארוע"מבוסס על המיתוסמה קדם למה המיתוס לארוע או הארוע למיתוס?
תשובה לשאלה זו ניתנה בספר "ראשית ישראל".
על פי הממצאים הארכיאולוגיים קיים ארוע של מהגרים הנכנסים למצרים וגורשו לדרום כנען אף על פי שהפרטים והתאריכים אינם תואמים את הזמנים המקראייםהעולה מזה שסיפור יציאת מצרים יכול להיות מבוסס על ארוע עובדתי:

היסטוריון מצרי בשם מנתון שחי במאה השלישית לפנה"ס תיעד סיפור על גירוש החיסקוס ממצרים ומתוארך ל 1570 לפנה"ס … מהימן בהרבה ממנתון הוא מקור מצרי מן המאה השש עשרה לפנה"סהמתאר את עלילות המלך יעחמסמן השושלת המצרית השמונה עשרה,שכבש את ארוויס (שם מקוםוגירש את שרידי החיסקוס למעוזם המרכזי בדרום כנען – שרוחן שליד עזה -  שגם אותה כבש אחרי מצור ואכן תל א – דבע נעזב באמצע המאה השש עשרה לפנה"ס בקירוב ונטישתו ציינה את קיצה הפתאומי של ההשפעה הכנענית בדלתא של מצרים…מקורות ארכיאולוגיים  והסטוריים בלתי תלויים מספרים על הגירות שמים מכנען למצריםועל גירושם בכוח בידי המצריםתאור בסיסי זה מקביל לסיפור המקראי של יציאת מצרים…גירוש החיסקוס מתוארך ל – 1570 לפנה"ס (בניגוד לתאריך המקראי 1440 לפנה"ס) (עמ' 69 - 71).
העיר "פי רעמססנבנתה בימי המלך המצרי הגדול רעמסס השניששלט בין 1279 – 1213לפנה"ס  (עמ' 71).

איזכור ראשון  של ישראל בסוף המאה השלוש עשרה לפנה"ס (1207) פרעה מרנפתח – בנו של רעמסס השני – במהלך מסעו השמיד קבוצה בשם ישראלבלשונו: "ישראל הושם(היה לשממהאין לו זרע" (עמ' 71) .

אין כל ממצאים שניתן לקשור עם קבוצה אתנית זרה ונבדלת שהתגוררה בדלתא המזרחית במאה השלוש עשרה" (עמ' 73).

הליכת בני ישראל במדבר במשך 40 שנה


חפירות וסקרים חוזרים ונשנים שנערכו באזור כולו (קדש ברנעצפון חצי האי סיני)  לא העלו ולא ראיה קלה ביותר לפעילות בתקופת  הברונזה המאוחרת  (1550 – 1150) אף לא חרס בודד (עמ' 76). סיפור הליכתם של בני ישראל 40 שנה במדבר הרי הוא סיפור אגדה.

הכנעני מלך ערד ישב הנגב – לאחר מות אהרון כשבני ישראל היו במדבר יש קטע מסופר שנראה מלאכותי והוא חסר הקשר לרצף הסיפוראבן עזרא הביא דעת רבים שקטע זה יהושע כתבו.  בקטע זה מסופר שמלך ערד נלחם בישראל:"וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִיבמדברכא ; 1).
לארוע זה: "אין שום זכר לשרידים מתקופת הברונזה המאוחרת והדבר נכון לגבי בקעת באר שבע כולהערד פשוט לא היתה קיימת בתקופת הברונזה המאוחרת" (1550 – 1150) (עמ' 77).

אדום –  משה ובני ישראל היו צריכים לעבור דרך אדוםבמקרא מסופר שביקשו ממלך אדום רשות לעבור:" וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם" (במדבר פרק כ; 14).

 בתקופת הברונזה המאוחרת (1550 – 1150) " הארכיאולוגיה הראתה כי באדום לא היו בנמצא מלכים שבני ישראל יכולים היו להיתקל בהם" (עמ' 77) .

העיר חשבון – העיר שנכבשה לפני כניסת בני ישראל לארץ כנען:

"וַיִּקַּח יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הֶעָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּכָל עָרֵי הָאֱמֹרִי בְּחֶשְׁבּוֹן וּבְכָל בְּנֹתֶיה"ָ (במדבר כא; 25)

"החפירות בתל חסבאןמדרום לרבת עמוןהמקום שבו שכנה חשבון העתיקההראו כי בתקופת הברונזה המאוחרת לא היתה במקום עיראו אף כפר קטן" (עמ' 77)


כיבוש הארץ:
כפי שהוסבר לעיל יציאת מצרים הייתה ב – 1440 לפנה"סלפי חישוב זה כיבוש ארץ ישראל צריך להיות ב – 1400 לפנה"סחישוב המבוסס על הליכת בני ישראל 40 שנה במדבר.
[אכתוב הערה על מחברי הספר "ראשית ישראל". משום מה מחברי הספר קבעו את התאריך המשוער לכיבושלשנים 1230 – 1210 לפנה"סבהסתמך על הממצא  של אסטלה המתארת את מסע המלחמה שערך פרעה מרנפתח – בנו של רעמסס השני – בכנען ממש בסוף המאה ה – שלוש עשרה לפנה"ס במהלך מסעו השמיד קבוצה בשם ישראלבלשונו: "ישראל הושם(היה לשממהאין לו זרע" . תיארוך זה תמוה מאוד הרי על פי התנ"ך הכיבוש החל להיות 40שנה אחרי צאתם ממצריםוהמחברים עצמם קבעו את יציאת מצרים לשנת 1440 לפנה"סאם כך הכיבוש צריך להיות בשנת 1400 לפנה"סויתירה מכך האסטלה הנזכרת אינה סותרת את תאריך הכיבוש המקראיהזכרת קיומה של ישראל ב מאה השלוש עשרה אינה סותרת את ארוע הכיבוש ב – 1400 לפנה"ס.]

מכתבי אל עאמרנה – כנען בשנים (1550 – 1100 לפנה"סהיא פרובינצה מצרית:

בתקופה זו של הברונזה המאוחרת (1550 – 1100 לפנה"סמכילים שפע של עדויות על מצב העניינים בכנעןבצורת מכתבים דיפלומטייםרשימות של ערים כבושותותמונות מצור שגולפו על קירות מקדשים במצריםמכתבי אל עמארנה הם אולי מקור המידע המפורט ביותר על כנען בתקופה זוהמכתבים הללו מייצגים חלק מן התכתובת הדיפלומטית של פרעה רב העוצמה אמנחתפהשלישי ושל בנו אח'נאתןששלטו במצרים במאה הארבע עשרה לפנה"סבלוחות הטין של הארכיוןהפזורים כיום במוזיאונים ברחבי העולם – כמעט ארבע מאות במספר -  ולה כי כנען היא פרובינציה מצרית  שבירתה עזה., טקסטים בני התקופה והממצא הארכיאולוגי כאחד מצביעים על כך שהמצרים ניהלו את ענייני הארץ ביד רמהנסיכי הערים הכנעניות,המתוארים בספר יהושע כאויבים עתירי כוחהיו למעשה חלושים במידה מעוררת  רחמים. (עמ' 88).

"סך האוכלוסיה בארץ כולה לא עלה מן הסתם על מאה אלף נפשעדות סמלית לחולשתה של חברה זו ניתן למצוא בבקשה ששלח מלך ירושלים לפרעה באחד ממכתבי  אל עמארנהלספק לו חמישים איש כדי להגן על ארצובמכתב אחר מבקש מלך מגידו מפרעה לשלוח מאה חיילים שיגנו על עירו משכנו התוקפני,שכם"  (עמ' 89).

יריחו –  "וַיָּרַע הָעָם וַיִּתְקְעוּ בַּשֹּׁפָרוֹת וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הָעָם אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר וַיָּרִיעוּ הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה וַתִּפֹּל הַחוֹמָה תַּחְתֶּיהָ וַיַּעַל הָעָם הָעִירָה אִישׁ נֶגְדּוֹ וַיִּלְכְּדוּ אֶת הָעִיר" (יהושעו ;20)


"לא נמצא שריד וזכר ליישוב  כלשהו מן המאה השלוש עשרה לפנה"ס והיישוב הקדום יותרשתאריכו המאה הארבעה  עשרה לפנה"ס היה קטן ועלוב כמעט זניח ולא מבוצרכמו כן לא היה כל אות  לחורבן" (עמ' 92).

העי –  " וַיְהִי כָל הַנֹּפְלִים בַּיּוֹם הַהוּא מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף כֹּל אַנְשֵׁי הָעָי" (יהושע פרק ח; 25)
באתר כולו לא התגלה ולו חרס יחידאו כל רמז אחר שיעיד על ישוב מתקופת הברונזה המאוחרת  (1550 – 1100 לפנה"ס). העי לא היתה מיושבת בתאריך המיוחס לכיבושה בידי בני ישראל" (עמ' 93).

גבעון –  "עִיר גְּדוֹלָה גִּבְעוֹן כְּאַחַת עָרֵי הַמַּמְלָכָה וְכִי הִיא גְדוֹלָה מִן הָעַי וְכָל אֲנָשֶׁיהָ גִּבֹּרִים" (יהושעי; 2).

לא התגלו שרידים מתקופת הברונזה המאוחרת ((1550 – 1100 לפנה"ס).  המיוחסת לכיבוש(עמ' 93).

בני ישראל מקורם בגידול ההתישבות בהרי יהודה והרי שומרון –

במאה השתים עשרה  לפנה"ס  לא נמצא שום סימן לפלישה אלימהאו אף לחדיה של קבוצה אתנית זרה בעלת זהות מוגדרת וברורהתחת זאתדומה שהייתה מהפכה באורח חיים.בשטח הררי המשתרע מהרי יהודה בדרום ועד להרי שומרון בצפוןהרחק מערים כנעניות שהיו בעיצומו של תהליך התמוטטות וקריסהצצו לפתע כמאתיים וחמישים יישובים קטנים ודליםכאן חיו הישראלים הראשונים. (עמ' 116).

מלכות בית דוד –
חלק ממצבת בזלת שהתגלתה מספרת את סיפור מתקפתו של חזאל מלך דמשק על ממלכת ישראל בשנת 835 לפנה"ס המאששת את קיומה של מלכות "בית דוד" : "ואהרג מל[כים שב]עים אוסרי א[לפי ר]כב ואלפי סוסים. [הרגתי את יו]רם בן [אחאבמלך ישראל והרג[תי את אחז]יהו בן [יהורם מל]ך בית דודואשים [את עריהם חורבות ואהפךאת ארצם ל [שממה…]. (עמ' 136).

ירושלים בתקופת דוד ושלמה-

וַיִתְחַתֵּן שְׁלֹמֹה אֶת פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַיִּקַּח אֶת בַּת פַּרְעֹה וַיְבִיאֶהָ אֶל עִיר דָּוִד עַד כַּלֹּתוֹ לִבְנוֹת אֶת בֵּיתוֹ וְאֶת בֵּית הוְאֶת חוֹמַת יְרוּשָׁלִַם סָבִיב"(מלכים אג ;1).

"ירושלים של המאה העשירית הייתה צנועה מאוד בגודלהואפשר שלא הייתה יותר מאשר כפר הררי טיפוסי (עמ' 140).

בתל אל עמארנה שבמצרים התגלו למעלה מ – 350 לוחות כתובים בכתב יתדות מן המאה ה-14 לפנה"ס אותם כתב עבדי חבה מלך ירושלים (אורוסלים בתעודות אל עמארנה) , ירושלים הייתה ישוב הררי קטן  שיחד עם הישובים מסביב לה לא עלתה על 1500 נפש.  דומה כי מאז עד תקופת הברזל הקדומה (1150 – 900) לא חלו שינויים באזור מכל זה עולה האפשרות שמוסדותיה של ירושליםהמקדש והארמוןלא חלשו על חיי האוכלוסיה הכפרית ביהודה במידה המשתמעת מן המקרא (עמ' 238 – 239).

ירושלים במאות השביעית והשמינית לפנה"ס

אחרי שנת 720 לפנה"ס  עם כיבוש שומרון ונפילת ממלכת ישראל היתה יהודה מוקפת בנפות אשוריות ובווסאלים של אשורוהשלכותיו של המצב החדש  הזה על העתיד היו עצומותבתוך דור אחד הפכה ירושלים  מעיר מלוכה של שושלת מקומית שולית למדי למרכז העצבים הפוליטי והדתי של מעצמה אזוריתבסוף המאה השמינית לפנה"ס ידעה העיר "התפוצצות אוכלוסיןמעיירה  הררית צנועה של 50 דונם הפכה לשטח עירוני עצום של כ – 600 דונם,מכוסים בצפיפות בתיםיתכן שאוכלוסיית העיר גדלה פי חמישה עשרמאלף תושבים בקירוב לחמישה עשר אלף (עמ' 242).
החל משלהי המאה שמינית  מופיעים בממלכת הדרומית האותות הארכיאולוגים להתהוותה של מדינה בשלהכתובות מונומנטליותחותמות וטביעת חותםואוסטרוקונים שמייצגים מינהל ממלכתישימוש בבניית גזית ובכותרות אבן במבני ציבור" (עמ' 244).

המלך חזקיהו בונה תעלה  -  הניקבה שאורכה כמעט חמש מאות מטר והיא גבוהה ורחבה דיה  לאפשר לאדם ללכת בה בקומה זקופהנחצבה באופן מדויק…הטקסט הקדום המנציח את העבודהוהידוע כיום בשם כתובת השילוחמשמר את הדרמה  שהתחוללהמדובר בכתובת מונומנטלית יחידה במינהכתובה עברית (כתב דעץ כתב עברי קדום): "וזה היה דבר הנקבהבעוד מניפים החוצבים את הגרזן איש על רעו ובעוד שלוש אמות להנקב נשמע קול איש קורא אל רעו כי היתה זדה בצור מימין לשמאלהוביום הנקבה הכו החוצבים איש לקראת רעו גרזן על גרזןוילכו המים מן המוצא אל הברכה במאתים ואלף אמהןמאה אמה היה גובה הצור על ראש החוצביםזיהוי ארכיאולוגי ודאי לכתוב: "וְיֶתֶר דִּבְרֵי חִזְקִיָּהוּ וְכָל גְּבוּרָתוֹ וַאֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַבְּרֵכָה וְאֶת הַתְּעָלָה וַיָּבֵא אֶת הַמַּיִם הָעִירָה הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה" (מלכים ב ,כ; 20) עמ' 254 – 255)

סנחריב מחריב את יהודה בימי חזקיהו ( 701 לפנה"ס) :תעודה אשורית בת התקופה: "ואשר לחזקיהו היהודישלא נכנע לעוליעל 46 עריו הנצורותערי חומהועל הערים הקטנות לאין ספור סביבותיהןשמתי מצור ולכדתי…" (עמ' 257) תואם היטב את הפסוק : " וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּה עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת וַיִּתְפְּשֵׂם" (מלכים ביח; 13) .
[אכתוב הערה על המחבריםבספר נכתב כך: "בניגוד לסיפור המקראי על נס שהציל את ירושלים התעודות האשוריות בנות התקופה מציירות תמונה שונה לגמרי של תוצאות מרד חזקיהו" (עמ' 257) דבריו תמוהים הרי התעודה האשורית מתיחסת אך ורק לערים מסביב לירושלים ומציאות זו מבוטאת אף בספר מלכיםואילו את ירושלים סנחריב לא כבש הנה כך כתוב בתעודה: "ואותו (את חזקיהוכלאתי בתוך ירושלים עיר מלכותו כציפור בכלובשפכתי עליו סוללותואת היציאה משער עירו עשיתי לו לתועבהמשמע ירושלים לא נכבשההרי אם סנחריב היה כובשה מן הסתם היה מגלה את חזקיהו ומתהדר בכיבוש ירושלים.  אי ההתאמה היחידה נמצאת בהקמת הסוללה סביב ירושלים הסותרת את נבואתו של ישעיהו הנביא: "לכן כה אמר האל מלך אשור לא יבוא אל העיר הזאת ולא יורה שם חץ ולא יקדמנה מגן ולא ישפך עליה סוללה" (מלכים ב יט; 32).]

נינוה הבירה האשורית נפלה בשנת 612 בידה של בבל תואם את התיאור בצפניה (ב ; 13-15) :" ויאבד את אשור וישם את נינוה לשממה וציה כמדבר" (עמ'285).

עליית נבוכדנצר כמלך בבל בשנת 605 הביס נבוכדנצר את הצבא המצרי בכרכמיש שבסוריה תואם את הכתוב בירמיהו (מו; 2) : "חֵיל פַּרְעֹה נְכוֹ מֶלֶךְ מִצְרַיִם אֲשֶׁר הָיָה עַל נְהַר פְּרָת בְּכַרְכְּמִשׁ אֲשֶׁר הִכָּה נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת הָרְבִיעִית לִיהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה" .


חורבן ירושלים בידי בבל - " בן שמנה עשרה שנה יהויכין במלכו…בעת ההיא עלה עבדי נבכדנצאר מלך בבל ירושלים ותבא העיר במצור" (מלכים בכד; 8-11) ארוע שהתרחש בשנת597 לפנה"ס  מתועד גם בכרוניקה בבלית: "בשנה השביעת לנבוכדנצר – בכסלוהמלך הלך אל ארץ חתי ושם מצור על עיר יהודהבשני לאדר כבש את עיר יהודה " (עמ' 288).

בשנת 586 חרבה ירושלים והוגלתה : "ובחדש החמישי בשבעה לחדש  היא שנת תשע עשרה שנה למלך נבכדנאצר [נבוכדנאצר מלך ב –605 ושנת 19 למלכותו היא 586)…. וישרף את בית ה' …ואת יתר העם הנשארים בעיר…הגלה" (מלכים בכה; 8-11) (עמ' 289)

ממלכת ישראל – כתובת מישע – המלך עמרי (884 – 873).
אחת הכתובות החשובות ביותר היא מצבת מישע מלך מואבשהתגלתה  בשנת 1868 בדיבאן הנידחת שבדרום ירדןממזרח לים המלח – אתרה של דיבון המקראיתבירת ממלכת מואב.היא מתעדת את הישגיו של המלך מישעשכבבש את שטחי צפון מואב והקים את בירתו בדיבןהמאורעות המתוארים בכתובת התרחשו במאה התשיעית לפנה"סכשעל פי הטקסט המקוטע שלה "עמרי מלך ישראל עינה (=שיעבדאת מואב ימים רבים…וירשהו בנו ויאמר גם הוא אענה (=אשעבדאת מואב…וירש עמרי את ארץ מידבא ויישב בה ימיו וחצי ימי בנו ארבעים שנההכתובת ממשיכה ומפרטת כיצד הרחיב מישע בהדרגה את הטריטוריה שלו במרד נגד ישראלהחריב את היישובים הישראלים העקריים ממזרח לירדן ((עמ' 180).
  
כתובת המונולית המלך אחאב (873 – 852). 
באשור עצמה נמצאה ראיה דרמטית לכוחה של ישראל בימי אחאבבשנת 853 לפנה"ס  פלש שלמנאסר השלישי – מהגדולים שבמלכי אשור  -  על המדינות הקטנות בסוריהבפינקיה ובישראלשלמנאסר התפאר בנצחונו הגדול בטקסט חשובהקרוי 'כתובת המונולית', תיעד בכתב יתדות את הכוחות שנערכו נגד שלמנאסר: "1,200 רכב, 1,200 סוסי פרשים, 20,000רגלי של הדדעזר מארץ דמשק; 700  רכב, 700 סוסי פרשים, 10,000 רגלי של ארחלני החמתי ; 2,000 רכב, 10,000 רגלי של אחאב הישראלי" (עמ' 182)
 אשור לא מוזכרת בתנ"ך בהקשר לאחאבהאויב של ישראל בתקופת אחאב הוא מלך ארם(סוריה). בפעם הראשונה שמוזכרת אשור כאויבת ישראל הוא בתקופת המלך מנחם בן גדי(747 – 737)
"מָלַךְ מְנַחֵם בֶּן גָּדִי עַל יִשְׂרָאֵל עֶשֶׂר שָׁנִים בְּשֹׁמְרוֹן… בָּא פוּל מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל הָאָרֶץ וַיִּתֵּן מְנַחֵם לְפוּל אֶלֶף כִּכַּר כָּסֶף לִהְיוֹת יָדָיו אִתּוֹ לְהַחֲזִיק הַמַּמְלָכָה בְּיָדוֹוַיֹּצֵא מְנַחֵם אֶת הַכֶּסֶף עַל יִשְׂרָאֵל עַל כָּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל לָתֵת לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים כֶּסֶף לְאִישׁ אֶחָד וַיָּשָׁב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְלֹא עָמַד שָׁם בָּאָרֶץ" (מלכים בטו; 17 – 20).
בתנ"ך מוזכר שלמנאסר בתקופת המלך הושע (732 – 724) הכוונה כנראה לשלמנאסר החמישי.
"בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לְאָחָז מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה בְשֹׁמְרוֹן עַל יִשְׂרָאֵל תֵּשַׁע שָׁנִים… עָלָיו עָלָה שַׁלְמַנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיְהִי לוֹ הוֹשֵׁעַ עֶבֶד וַיָּשֶׁב לוֹ מִנְחָה" (מלכים ביז ; 1-3).
כתובת בית דוד -  מן הכתובת עולה כמדומה כי חזאל מלך ארם לכד את העיר דן והציב בה אסטלת ניצחון בשנת 835 לפנה"ס בקירובהכתובת מנציחה את מילותיו של חזאל המנצחהמאשים בכעס: "ויבוא (=ונכנסמלך י[ש]ראל קודם לארץ אבי" (עמ' 180)
"חזאל מתפאר: "[הרגתי את יו]רם בן [אחאבמלך ישראל והרג[תי את אחז]יהו בן [יהורם מל]ך בית דודואשים [את עריהם חורבות ואהפךאת ארצם ל [שממה…]. (עמ' 202).
כתובת מונולית של שלמנאסר השלישי – מלך אשור שלמנאסר מלך מתקופת אחאב עד יהוא מלכי ישראל ובכתובות מונולית מוזכר אחאב (ראה לעילוגם יהוא  (842- 814).
"יהוא נראה 'באובליסק השחורהנודע של שלמנאסר השלישי כורע אפיים ארצה לרגלי המלך האשורי הגדולהכתובת מפרטת את: "המס של יהוא בן עמריכסףזהבספל זהבקערת זהבקובעת זהבדליי זהבבדיל,שרביט בשביל יד המלך…" (עמ' 207)

 

ממלכת ישראל חרבה ויהודה שרדה – בעזרת  העבודה הארכיאולוגית ומחקרים היסטוריים ,אנו יכולים לראות כי הקץ אכן היה בלתי נמנע ממלכת ישראל חרבה ויהודה שרדה משום שבתוכנית  הרחבה יותר של שאיפות  ההתפשטות  של אשור היתה ישראל – על משאביה העשירים  ואוכלוסייתה היצרנית  מטרה מפתה בהרבה מיהודה הענייה והנידחת." (עמ' 225).


תגלת פלאסר מגלה את הושע  בשנת 727  לפנה"ס – "וכך יכול היה תגלת פלאסר להתפאר,בכתובת מונומנטלית: "את ארץ בית עמרי  …כל תושביה (של עיר) …[עם רכושם אלארץ אשור נשאתי" (עמ' 216) התואמת את הכתוב: "בִּשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְהוֹשֵׁעַ לָכַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שֹׁמְרוֹן וַיֶּגֶל אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה" (מלכים ב יז; 6)

אימפריה האשורית חיסלה את ממלכת ישראל הצפונית בשנת 720 לפנה"ס " (עמ' 60).

סיכום :
כדי לקבוע את תיארוך כתיבת התורה ההנחה המחקרית נשענת על תיאום המסופר לממצאים.כלומר,הסבירות היא שהכותב מכיר את תקופתו אך אינו מכיר את העבר הרחוק ולא את העתידכך למשל כשרוצים לקבוע את תיארוכו של ספר דניאל עוקבים אחר הכתוב עד מתי תואם הוא את העובדות ההיסטוריות ומהיכן מפסיק להיות תואם את העובדות ובנקודת המעבר נקבע את זמן כתיבת הספרכך כתבו חוקרי ספר דניאל  : "הקורא בעיון בספר דניאל יבחין על נקלה כי חלק ניכר מתיאוריו מספרים בלשון הסתרים המיוחדת לועל מהלך ההיסטוריה כפי שהיתהולעתים בדיקנות רבהכמו בפרק יא עד פסוק 39. אולם מנקודה זו ואילך עובר המחבר לתאר דברים שלא התרחשו כללנקודה זו היא זמן החיבור של הספר…מדובר במאורעות שקרו במהלך שנת 166 לפנה"ס" (אונהפתוחה "מגלות לקוממיותכרך ג:יחידה עמ' 34).
כך נהגו מחברי ספר "ראשית ישראלכשעקבו אחר הכתוב במקרא האם תואמים הם את הארועיםגילו שיש נקודת מעבר בולטת בין אי התאמת הכתוב לממצאים לבין התאמה בין הכתוב לממצאיםזמן זה הוא המאה השביעית לפנה"סזמן מלכות יאשיהו מלך יהודה.
 מניתוח זה  עולה שכותב התורה חי במאה השביעית לפנה"סבצרוף המסופר במלכים ב כב – כגעל מציאת ספר תורה:
"ויאמר חלקיהו הכהן על שפן הספר ספר תורה מצאץי בבית הויתן חלקיה את הספר אל שפן ויקראהו...ויהי כשמע המלך את דברי ספר התורה ויקרע את בגדיו...ויעמד המלך על העמוד
הַמֶּלֶךְ עַל הָעַמּוּד וַיִּכְרֹת אֶת הַבְּרִית לִפְנֵי הלָלֶכֶת אַחַר הוְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְאֶת עֵדְוֹתָיו וְאֶת חֻקֹּתָיו בְּכָל לֵב וּבְכָל נֶפֶשׁ לְהָקִים אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת הַכְּתֻבִים עַל הַסֵּפֶר הַזֶּה וַיַּעֲמֹד כָּל הָעָם בַּבְּרִית… וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת כָּל הָעָם לֵאמֹר עֲשׂוּ פֶסַח לַהאֱלֹהֵיכֶם כַּכָּתוּב עַל סֵפֶר הַבְּרִית הַזֶּהכִּי לֹא נַעֲשָׂה כַּפֶּסַח הַזֶּה מִימֵי הַשֹּׁפְטִים אֲשֶׁר שָׁפְטוּ אֶת יִשְׂרָאֵל וְכֹל יְמֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וּמַלְכֵי יְהוּדָהכִּי אִם בִּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ  (620 לפנה"סנַעֲשָׂה הַפֶּסַח הַזֶּה לַה'בִּירוּשָׁלִָם".